מי ששולט לבד מת לבד - יוסיף סטלין

כל חייו חיפש יוסיף סטלין כוח. הוא רצה להיות נערץ, כל יכול, שמש העמים - כינויו הידוע. הוא מת בחדר השינה שבבית הקיץ שלו, בפברואר 1953, לאחר שנמצא שרוע על הריצפה, בתוך השתן של עצמו. ידו הימנית פשוטה קדימה. השעה היתה שעת צהריים, אך השעון שלו הראה את השעה שש וחצי. מסביבו עמדו והביטו בו עוזריו הנאמנים, שהגיעו רק ארבע שעות אחרי שהוזעקו למקום.

והביטו. והביטו. הביטו במשך 48 שעות, על סטלין מקיא, מפרכס וממלמל, לפני שקראו לעזרה. אבל חכו רגע עם הרחמים והזעזוע. כי גם סטלין הביט, על אנשים לפני מותם, הביט ופקד. סטלין היה אחראי על מותם של כ-20 מיליון איש. הוא הנהיג משטר טוטאליטרי, כלומר משטר שנכנס לכל תחומי החיים של האזרחים, והערצה עיוורת למנהיג במרכזו. זה מה שסטלין רצה. להיות שליט יחיד ונערץ. אבל קשה להיות אדם יחיד, כשיש עוד אנשים בעולם הזה. אז סטלין החליט לפתור את הבעיה הזו. במקום שבו לרוב האנשים אין פתרון, לרודנים רצחניים יש. והוא אכן החליט לדלל את האוכלוסיה שמסביבו. שלטון טיהורים - שלטון שהופך את הסביבה לטהורה מכל מי שהמנהיג לא רוצה בשטח.

הוא החל בטיהורים בצמרת הצבא. לאחר שטיהר את הצבא, עבר לטהר את המפלגה. כל מי שרצה כוח, כל מי שדעתו היתה מנוגדת לזו של סטלין, חוסל. החיסולים היו מתוכננים ושיטתיים, ונעשו בשיטה של משפטי ראווה, כשהנאשמים נאשמו בהאשמות שווא, לרוב בגידה במדינה, ולעתים הודו במעשים שלא עשו. כך, סטלין הצליח להחליף את כל הנהגת המדינה, ולשים במקום אלה שטיהר את אנשי שלומו. זה היה שלטון של טרור, פחד, שמנע מאנשים להתנגד לסטלין בשל הצפוי להם. המעצרים, ההרשעות והרציחות כולם קיבלו הצדקה רשמית, ושימרו את תדמיתו החזקה והצודקת של השליט העריץ. יש לא מעט תמונות שצולמו, ולאחר טיהור של הדמויות המופיעות בהן, נמחקו גם התמונות ופורסמו מחדש, כאילו אותם אנשים לא היו קיימים מעולם.

כך אנשים נמחקו מההיסטוריה: למעלה משמאל לימין: ניקולאי אנטיפוב, יוסיף סטלין, סרגיי קירוב וניקולאי שברניק. אפשר לראות איך בהדרגה הוצאו האחרים מהתמונה לאחר חיסולם, עד שלבסוף סטלין נותר לבדו

סטלין שלט בכל התחומים של ברית המועצות הקומוניסטית. המפלגה שלו, כמובן, היתה היחידה המותרת. הוא ייצג את המדינה, את כל מה שטוב ונכון. כך למשל, התערב באופן שבו יש לבצע מחקרים מדעיים. במצעדים רשמיים, של תנועת הנוער הסובייטית למשל, דמותו נישאה על ידי הצועדים. כרזות המאדירות אותו אל מול העם ניתלו. העתון הנפוץ ביותר

היה פרבדה, שהיה בשירות השלטון. שם נכתבו מאמרים וידיעות, שכולן האדירו אותו, וייחסו לו תכונות מופלאות ואלוהיות. הספרות והעיתונות, האמנות והמדע, כולם גויסו בשירות השלטון והמנהיג. למעשה, המונח פולחן אישיות הומצא על סטלין, על ידי חרושצ'ב. העולם הקומוניסטי כולו נסחף בפולחן הזה.

לסטלין היה כל כך הרבה כוח, אבל זה לא הספיק לו. נאמר שכשמישהו לא הסתכל לו בעיניים תוך כדי שיחה, היה שואל אותו מדוע. הוא לא סמך על אף אחד, גם לא על אנשים איתם עבד שנים. תמיד חשד בבן שיחו שהוא דו פרצופי, לא נאמן. הוא מצוטט כמי שאמר לחרושצ'ב - אני לא סומך על אף אחד. לפעמים אני אפילו לא סומך על עצמי. וכך, גם כשהמהפכה הבולשביקית הושלמה, גם כשהוא השלים את מטרותיו הכלכליות והחברתיות בעיצוב המדינה, זה לא הספיק לו. הוא עיצב את המדינה לפי מערכת של הלשנות, כשהמדינה מעל הכל, מעל האנשים, מעל המשפחה. כל אחד, שכן, חבר לעבודה, הילדים שלך, יכול היה להלשין עליך, אם נחשדת במעשה או אמירה כנגד השלטון. המדינה היתה מעל הכל, וסטלין היה נערץ כמייצג את המדינה ואת הטוב המוחלט. לכן, אנשים גם הצדיקו את מעשיו: אם הקרוב שלהם נעצר או הוצא להורג, זה חייב להיות בצדק, סטלין הוא הטוב המוחלט, ולא היה עושה דבר נורא כל כך כמו לעצור מישהו סתם.

בהתאם, הוא לא חשד רק באנשי מפלגה. הוא המשיך לחשוד גם הרבה אחרי ש"ניקה" את המפלגה שלו, ולא היסס לעצור גם קרובי משפחה: כך למשל, הוא הנהיג מערכת של מעקב אחרי בתו הילדה סווטלנה; עצר את מריה ואלכסנדר סוונידזה, אחיה של אשתו הראשונה ואשתו, את בנם ג'וניק, ואת אנה, האחות של אשתו השניה. גם מהכלא, מריה ביקשה להודיע לסטלין על המצב, כי אם ידע מה קורה, הוא יעצור זאת. אפילו אשתו של מולוטוב, שר החוץ שלו, נשלחה לגולאג, הלוא הוא מחנה העבודה הסובייטי הידוע לשמצה.

דוגמה אחת מני רבות לפוסטר תעמולה בתקופת סטלין, מאזרבייג'אן הסובייטית, 1938. הכיתוב: תהילה לסטלין האדיר!

בשנת 1951, כשהוא בן 72, יעץ לו רופאו האישי ולדימיר וינוגרדוב להאט את קצב העבודה האינטנסיבי שלו, בשל מצבו הבריאותי. בתגובה, סטלין שלח אותו לגולאג באשמת ריגול עבור הבריטים.

את הרופא האישי החדש שלו, מירון ופסי, הוא עצר בינואר 1952, ויחד איתו עוד שמונה רופאים. שישה רופאים מתוך העצורים היו יהודים, מה שהביא גם לגל של אנטישמיות בברית המועצות. הם נאשמו כי שיתפו פעולה עם ארגונים בארצות הברית נגד ברית המועצות, במטרה להמית מנהיגים סובייטים.

להיות קרוב לסטלין היה המקום הכי יוקרתי, שבו אפשר לקבל תנאי מחיה טובים יותר, כסף וכוח. זה גם היה המקום הכי מסוכן.

סטלין מת משבץ מוחי, ולא ברור לגמרי עד היום מה קרה בלילה האחרון לחייו, ואם הוא מת מוות טבעי או נרצח. הוא היה אלמן פעמיים בזמן הזה, וחי ללא משפחה. בערב שלפני השבץ, ב-28 בפברואר, הזמין את החבורה הקבועה שלו לערב של בילוי בבית הקיץ: גאורגי מלנקוב, סגנו; ניקולאי בולגנין, שר הביטחון; ניקיטה חרושצ'ב, שהיה מקורב אליו ונקרא למוסקבה לאזן את הכוחות מול מלנקוב ובריה; ולברנטי בריה, מפקד המשטרה החשאית. הוא שתה ודיבר עד שעת לפנות בוקר, ונראה שהתמקד באותו הערב בבוגדים השונים, וחבריו החלו להרגיש מאוימים. בדיווח הרשמי נכתב, שהלך לישון ושחרר את קציני השירות החשאי שהיו שם כדי לאבטח אותו. בדיעבד, נודע כי היה זה בריה שמסר את ההודעה בשמו, והם מעולם לא דיברו איתו. הקצינים כל כך שמחו על הרשות הנדירה ללכת לישון, שלא שאלו שאלות והלכו מיד.

למחרת בבוקר, סטלין לא התעורר. הקצינים, שכבר התעוררו, חשדו שמשהו לא בסדר, אבל הונחו לא להפריע לו כשהוא ישן או בחדרו, וכולם ידעו מה קורה למי שמפר את ההנחיות, או סתם בא לסטלין לא טוב. רק בסביבות אחת עשרה בלילה הגיע אליו דואר, ונמצא תירוץ להיכנס. סטלין שכב על הריצפה, בגדיו ספוגים בשתן. על השולחן היתה כוס מים ריקה, מה שהצביע על כך שסטלין כנראה קם לקחת מים, ואז קיבל שבץ. הקצין שאל את סטלין אם הוא בסדר, וסטלין ענה בחרחור לא ברור. מה עושים? הם התקשרו למלנקוב ובריה, שהגיעו רק ארבע שעות מאוחר יותר, ולא עשו דבר. בריה התעקש שסטלין רק ישן. זה היה זמן משפט הרופאים היהודים. הרופא האישי שלו היה בכלא. כולם ידעו מה קרה לרופאים האחרונים של סטלין, כשזה לא היה מרוצה מהטיפול בו. רק בשבע בבוקר למחרת, התקיימה שיחה לשר הבריאות, ששלח רופאים לבית הקיץ. הרופאים היו מפוחדים, פחדו לגעת בו, הידיים שלהם רעדו. רק לאחר שהיה ברור שאין דרך להצילו, נקראה בתו סווטלנה, שהיתה קרובת המשפחה היחידה לצידו בזמן מותו. סטלין החל להקיא דם, לפרכס, לא מגיב. ב-5 במרץ סטלין נפח את נשמתו.

עדויות טוענות כי בריה, שהיה המקורב ביותר לסטלין באותה תקופה, הביע שמחה לא מתאימה לגודל השעה. הדו"ח הרשמי טען כי סטלין מת מדימום במוח, וזה נכון. אך סימפטומים אחרים לא תואמים את השערת המוות הטבעי, וסברה אחרת טוענת כי היה זה בריה שהרעיל את סטלין בלילה שלפני מותו. אבל אני לא יודעת אם זה משנה; אם הוא הורעל בכוונה על ידי הקרובים אליו, או שהקרובים אליו פשוט לא רצו להצילו. כך או כך, לא היה בנמצא רופא שהיה יכול להציל אותו, או שרצה לעשות זאת. סטלין חי כל חייו בניסיון להשיג את הכוח המוחלט, ומת מוקף באנשים שפחדו ממנו וייחלו למותו.

סטלין לא ראה בכפופים לו בני אדם, ניצל אותם לטובתו, חיסל אותם אם התחשק לו, קרא להם כשבא לו וגירש אותם כשנמאס לו. הוא חיסל מיליונים מבני ובנות עמו, וההיסטוריה שופטת אותו כאחד הנבלים הגדולים ביותר שידענו. הוא קיבל את מה שרצה - כוח בלתי מוגבל. אבל הוא לא צפה את הרגע שבו ישכב על הריצפה חסר יכולת לזוז, ויהיה נתון לחסדיהם של אחרים. הם צייתו לו בגלל יראה ופחד, אבל לא ניסו לעזור לו כשהיה צריך אותם יותר מכל. וכך, הוא המיט על עצמו את אותו גורל שהמיט על האנשים שעצר וחיסל. מוות בודד, מול אנשים שרוצים במותך. שיכולים להצילך, ולא מעוניינים לעשות זאת. חזק, כל יכול, אבל לבד, כל כך לבד.